אלופציה אראטה

אלופציה אראטה היא מחלה אוטואימונית, בדומה לדלקת עור אטופית, או אנדומטריוזיס, והיא מתבטאת בנשירת שיער בחלקי גוף שונים. המחלה גורמת לאפיזודות חולפות של נשירת שיער באזורים שונים בגוף ואינה נחשבת לשכיחה במיוחד. בדרך כלל, המחלה מתפרצת לראשונה עד גיל 30, ובניגוד למחלות אוטואימוניות אחרות, בהן מרבית החולות הינן נשים, באלופציה אראטה גברים ונשים סובלים מהמחלה באופן שווה.

גורמים למחלה

אלופציה אראטה היא כאמור מחלה אוטואימונית, המתווכת על ידי תאי T שתוקפים באופן לא תקין את זקיקי השערה ואת הציפורניים. בנוסף, אצל חולים מסוימים ניתן למצוא גם נוגדנים עצמיים כנגד זקיקי השערה, אך הם בעלי חשיבות פחותה בהתפתחות המחלה. הסיבה לתקיפה האוטואימונית עדיין לא ברורה, כנראה שהגורם המרכזי לה הוא הצטברותם של אנטיגנים עצמיים הנוצרים בתהליך ייצור המלנין, ומהווים מטרה טובה לתקיפה של תאי T.

תסמיני אלופציה אראטה

נשירת השיער כתוצאה מהמחלה בדרך כלל מתבטא על ידי טלאים קטנים של קרחות עגולות. למרות שנשירת השיער נראית בצורה הטובה ביותר בשיער הראש, הנשירה יכולה להתקיים בכל מקום בגוף בו יש שיערות, לדוגמה, אזור הזקן.

התקדמות המחלה

במקרים הקלים בהם קיימות נשירות מקומיות ובאופן מוגבל, תהליך הנשירה נפסק והשיער חוזר לצמוח חזרה. בדרך כלל, 80 אחוזים מהסובלים מאלופציה אראטה קלה יחוו הפסקה ספונטנית של הנשירה תוך שנה.

למרות זאת, חשוב לזכור שאלופציה אראטה היא מחלה כרונית, ולכן תמיד עלולה לחזור גם אצל חולים ששיערם כבר לא נושר. במקרים הקשים יותר, בהם קיימת נשירת שיער באופן נרחב וחריף, הסיכוי להחלמה ספונטנית קטן מאוד, ורק 10 אחוזים מהסובלים מאלופציה אראטה חמורה יחוו החלמה ספונטנית.

השפעת אלופציה אראטה על החולים

באופן כללי, אלופציה אראטה גורמת לנזק קוסמטי בלבד, אותו אפשר להסתיר בקלות יחסית. קיימים מצבים מעטים בהם נשירת השיער גורמת לבעיה גופנית, כמו נשירת ריסים. למרות זאת, הבעיה הקוסמטית עלולה להוביל לבעיה נפשית בעיקר אצל צעירים וילדים. נשירת השיער גורמת לאותם ילדים בעיות דימוי עצמי, הרגשה של חוסר אטרקטיביות, וירידה בביטחון העצמי. על כן, במקרים כאלה חשוב מאוד לשים לב גם למצב הנפשי, ולהעניק תמיכה מתאימה להתמודדות עם המחלה האוטואימונית.

טיפול

הטיפול באלופציה אראטה מתבצע כמובן לפי רמות החומרה של המחלה, ובאופן כללי נחשב לטיפול לא מוצלח במיוחד. פעמים רבות הטיפול במחלה נכשל, ומשאיר את החולים עם תופעות לוואי קשות ומיותרות. לכן, בוחרים לטפל רק במקרים חמורים, ובשיתוף מלא עם רצון החולה. במקרים הקלים יותר מעדיפים לא לטפל כלל, בתקווה שהמחלה תעבור מעצמה.

טיפול בסטרואידים

הטיפול בסטרואידים בא להפחית את התגובה האוטואימונית באזור הפגוע. קיימות שתי שיטות עיקריות לטיפול: משחות טופיקליות, והזרקה אל האזור הנגוע (שיטה שנחשבת לאפקטיבית יותר).

במצבים קשים יותר ניתן להשתמש גם במתן סיסטמי של סטרואידים בכדורים, אך הטיפול מסוג זה פחות מומלץ, היות והוא גורם לתופעות לוואי קשות.

טיפולים נוספים

בנוסף לסטרואידים, קיימים טיפולים נוספים שעדיין לא ממש מוכחים מחקרית ואינם תמיד זמינים.

• Contact Immunotherapy – טיפול ניסיוני שמציג תוצאות טובות, ועוזר במיוחד לחולי אלופציה אראטה מפושטת. בטיפול זה מחדירים באופן מקומי אל עור הקרקפת אלרגן שמגרה אותה וגורם לתגובות שונות. טיפול זה מתבצע פעם בשבוע בדרגות עצמה שונות, ולאחר כ-6 חודשי טיפול אמורים כבר לראות שיפור במצב והפחתת הנשירה.
• משחת מינוקסידיל – מעוררת מחדש צמיחה של שיער. יעילה במקרים קלים בלבד.
• פוטותרפיה – שימוש בקרינת UV יכול להביא להפסקה של נשירת השיער.