דחיית שתלים

העולם הרפואי התפתח באופן מדהים בעשורים האחרונים. כיום ניתן להשתיל את מרבית האיברים בגוף האדם ואת האיברים שעדיין לא ניתן להשתיל, כנראה יהיה ניתן בשנים הקרובות, עקב עשרות מחקרים המתקיימים בימים אלו בעשרות בתי חולים ומכוני מחקר ברחבי העולם. השתלת האיברים הראשונה התרחשה רק ב- 1954 בארצות הברית, כאשר האיבר הראשון היה כליה.

בחלוף השנים, החלו המנתחים להשתיל איברים נוספים, כגון: ריאות, כבד, לב, לבלב, מח עצם, כלי דם, עור עצמות וקרנית העין. באופן כללי ניתן לבצע השתלה מאדם מת לאדם חי, השתלה מאדם חי לאדם חי, השתלת טבעית או השתלת מלאכותית. בשנים הראשונות, לאחר התחלת טיפולי ההשתלות, מרבית המטופלים נפטרו, מרביתם עקב זיהומים ודחיית השתלים על ידי המערכת החיסונית של המושתל.

חיפוש אחר התורם המתאים

על מנת שהשתלת האיבר תהיה מוצלחת, יש צורך למצוא קודם כל את האיבר המתאים, אך האיבר המושתל צריך להיות תואם למטופל מבחינת סוג הדם, נוגדנים תגובתיים (שהם נוגדנים מיוחדים במערכת החיסון) ומבחינת חלבונים מיוחדים הנקראים חלבוני MHC. רק לאחר התאמה מושלמת של כל הפרמטרים הללו, ניתן לבצע את ההשתלה המיועדת.

ציקלוספורין – תרופה לדיכוי המערכת החיסונית

על מנת למנוע את דחיית השתל על ידי המערכת החיסונית של המטופל הממתין להשתלה, ניתנות תרופות מיוחדות, אשר נועדו לדכא את המערכת החיסונית, אשר עובדת יתר על המידה לאחר ההשתלה. אחת התרופות השכיחות הניתנות לפני השתלת איברים היא תרופה בשם ציקלוספורין. תרופה זו כמו תרופות אחרות שמדכאות מערכת חיסונית, אמורה להפחית את יעילותה באופן זמני של המערכת החיסונית, בכדי למנוע את דחיית האיבר המושתל.

אחת מתופעות הלוואי עקב כך היא נטייה גוברת לזיהומים, מכיוון שהמערכת החיסונית לא עובדת באופן ראוי ואין באפשרותה עקב התרופות לזהות, למנוע או להשמיד כניסה של פתוגנים (כגון: בקטריות, וירוסים וכדומה). בנוסף, על מנת למנוע את דחיית האיבר המושתל, מותאם למטופל תפריט תזונתי בריא ומאוזן, וכן עליו להימנע משתיית אלכוהול, עישון סיגריות ופעילות גופנית מואצת.

סיבות לדחיית שתלים

דחיית האיבר המושתל היא אחת מהתופעות השכיחות לאחר השתלת איברים. למרות המאמצים המרובים הנעשים לפני ההשתלה בכדי למנוע תופעה זו, בחלק מהמקרים, במסגרת תגובה אוטואימונית, הגוף פשוט דוחה את האיבר המושתל, כחצי שנה לערך מיום ההשתלה. באופן כללי, מטרת המערכת החיסונית היא להגן על הגוף מפני כניסה של פתוגנים זרים ומיקרואורגניזמים, אשר עלולים להזיק לגוף האדם ולגרום לו למחלות.

מערכת החיסונית עובדת קשה בכל יום בכדי לעשות את עבודתה בצורה היעילה ביותר, החיסרון בכך הוא שברגע שהאדם זקוק להשתלת איברים, המערכת גם כן עובדת באותה יעילות ובחלק מהמקרים מזהה את האיבר המושתל כפתוגן זר ומזיק. בשל תופעה זו האיבר המושתל חייב להיות בהתאמה מושלמת לגוף המקבל. במרבית המקרים, תאי דם לבנים בשם לימפוציטים גורמים לדחיית האיבר יחד עם הנוגדנים.

דחיית שתלים – גורמי סיכון

קיימים מספר גורמי סיכון, אשר אמורים להרתיע מפני דחיית האיבר המושתל, בין היתר הם כוללים: דיכוי לא ממצה של המערכת החיסונית על ידי מתן תרופות לא תואמות או לא מספקות, גיל מבוגר של האדם, מחלות רקע קודמות, כגון: סוכרת, יתר לחץ דם וכדומה, חוסר אספקת דם לאיבר המושתל, זיהומים ודלקות.

דחיית שתלים – תסמינים

התסמינים המאפיינים דחיית איבר מושתל כוללים: חוסר תפקוד של האיבר המושתל, לעיתים קרובות יהיה צורך בבדיקות רפואיות ובדיקות דם בכדי לאשש זאת, כאבים ואי נוחות כללית, תופעות גופניות הדומות להתקררות או שפעת, כגון: חום גבוה, חולשה, אי נוחות ועוד. בכל מקרה של תסמינים אלו או אחרים, יש צורך לגשת בהקדם לרופא המטפל.