דלקת עור אטופית

דלקת עור אטופית (Atopic Dermatitis– AD) היא מחלה דלקתית של העור, המאופיינת בהופעה של דלקת על רקע אלרגי (אטופי). לעיתים מחלה זו מכונה בציבור הרחב – "אסטמה של העור", או דרמטיטיס, מכיוון שלשתי המחלות בסיס אלרגיה קרוב. עם זאת, אין למחלה זו קשר כלל לבעיות נשימה כל שהן.

דלקת עוד אטופית – מאפיינים

דלקת עור אטופית היא מחלה שכיחה ביותר, הנמצאת בשיעורים הולכים וגדלים ברחבי העולם. שכיחותה אצל ילדים מגיעה עד לכ – 20%. אצל מבוגרים יורדת השכיחות לכ –  1%-2%. גורמים גנטיים וסביבתיים משפיעים על הופעת המחלה. דלקת עור אטופית מופיעה בשכיחות גבוהה יותר באזורים עירוניים ובמעמד סוציאקונומי גבוה.

לעיתים קרובות נמצא אצל החולה ובני משפחתו מחלות קרובות הקשורות למצבו האלרגי-אטופי: אסטמה, נזלת אלרגית ואקזמה. אסטמה מתפתחת אצל כמחצית הילדים הסובלים ממחלה זו. רגישויות למאכלים שונים נפוצות גם הן אצל החולים יותר מאשר באוכלוסייה הכללית.

דלקת עור אטופית – סימפטומים

בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות המתבטאות בעור, כמו פסוריאזיס, פמפיגוס, או אלופציה אראטה, בדלקת עור אטופית נוצרת תגובה אוטואימונית אלרגית מוגברת למזהמים ולאלרגנים, המובילים לפריחה אופיינית ודלקתית ועלייה בזיהומים בעור. המחלה היא כרונית, עם תקופות של חזרות והתלקחויות. הפריחה מגרדת והעור אדום ורגיש. מאכלים שונים, אלרגנים, זיהומים, טמפרטורה קיצונית ויובש בעור יכולים להחריף את הסימפטומים. מקומה של הפריחה משתנה לפי הגיל. בתינוקות הפריחה ממוקמת בעיקר בפנים ובאזורים האקסצנטורים.

בגילאים מבוגרים יותר הפריחה מופיעה מאחורי המפרקים (לדוגמא, מאחורי הברך), כפות ידיים, קרסוליים, כפות ידיים ורגלים. אצל מבוגרים הפריחה מופיעה באזורי הקפלים, בצוואר, בגב כף היד ובאצבעות, בגב ובזרועות העליונות. לעיתים קרובות מחלה זו משתפרת עם הגיל. אבחנה נעשית על פי הפריחה האופיינית. לעיתים יימצאו אצל החולים רמות מוגברות של נוגדנים מסוג IgE, האופייניים לתגובות אלרגיות.

זיהום משני של העור בעקבות הפריחה והגרד יכול להתרחש על ידי חיידקים מסוג הסטפילוקוק (Staphylococcus aureus). החולים מצויים בסיכון גבוה יותר לזיהום עורי בוירוסי ההרפס, ובזיהומים פטרייתיים.

טיפול בדלקת עור אטופית

טיפול רפואי בדלקת עור אטופית כולל שלושה מרכיבים עיקריים: הימנעות ממגע עם חומרים המעודדים את התגובה האלרגית אצל החולה, טיפול אנטי דלקתי מקומי לאזורים המעורבים בעור, ושימוש תדיר בשמנים למניעת ובתכשירים שונים המונעים את התייבשותו של העור. גורמים אלרגנים נפוצים שיש להימנע ממגע איתם כוללים מצרי מזון מסוימים, סבונים, חומרי קוסמטיקה, ועוד. אמבטיה יומית חמה מומלצת, והיא יעילה בהקלת הסימפטומים – אם כי יש רופאים החולקים על המלצה זו.

טיפול מקומי בסטרואידים יעיל ביותר במחלה. באזורים בעלי עור דק ועדין, כמו הפנים, כדאי להשתמש בתכשירים סטרואידליים חלשים באופן יחסי. מכיוון שלטיפול בסטרואידים, גם על ידי משחה מקומית, תופעות לוואי (שינויים בצבע העור, הרס של העור- אטרופיה, ועוד), כדאי לצמצם את השימוש בהם ככל הניתן.

התכשירים המכילים סטרואידים מחולקים לפי עוצמת הפעילות שלהם, מדרגה 1 (העוצמה הגדולה ביותר), לדרגה 7 (התכשיר החל ביותר). לאחרונה נכנסו לשימוש תרופות נוספות המדכאות את המערכת החיסונית באופן מקומי, השייכות לקבוצה של מעכבי קלציניורין – Calcineurin Inhibitors. הן יעילות במיוחד באזורים שבהם יש חשש משימוש תכוף בסטרואידים – פנים, אזור איברי המין, ועוד. במצבים של התלקחות המחלה, ניתן להשתמש גם בתרופות אנטי-היסטמניות, המפחיתות את הגרד והסימפטומים.

במצבים קיצוניים במיוחד אפשר לטפל בסטרואידים בכדורים (טיפול סיסטמי, המגיע לכל חלקי הגוף אבל יעילותו רבה יותר). במצבים של זיהום משני בעקבות הדלקת בעור, מומלץ טיפול בזיהום על ידי משיחה אנטיביוטית מתאימה. בנוסף, טיפול באמצעות פוטותרפיה מומלץ במקרים של דלקת עור אטופית והוא כולל שילוב של טיפול עם תרופות.