הקרנות

כיצד פועלת הקרינה נגד תאים סרטניים? אף על פי שהמנגנונים הביולוגיים עדיין לא ברורים עד תומם, מנגנון הפעולה של הקרינה הוא פגיעה בשלמות המרכיב הגנטי בתאים – הדנ"א.

שלמותו של הדנ"א דרושה בשביל הכפלת התא וחלוקתו. תא בעל חומר גנטי פגום לא יוכל להתחלק בצורה תקינה. הקרינה יוצרת שברים במבנה הדו-גדילי של הדנ"א, ופוגעת בו. מתברר שפגיעה זו תלויה בנוכחות חמצן; הקרינה לא פוגעת ישירות בתאים הסרטניים אלא הופכת אותם לפגיעים יותר לחומרים הנקראים "רדיקלים", הנוצרים בנוכחות חמצן. רדיקלים אלו פוגעים בדנ"א ושוברים אותו.

הפגיעה הסלקטיבית בתאים הסרטניים נעשית בשני אופנים. ראשית, בניגוד לתרופות כימותרפיה המתפזרות בכל הגוף, הקרינה ניתנת באופן ממוקד לאזור הגידול. כיום משתמשים באמצעי הדמיה משוכללים ביותר, שנועדו להבטיח פגיעה מינימלית של קרינה ברקמות הבריאות שמסביב לגידול. גידולים סרטניים גם רגישים יותר לפגיעת הקרינה, כנראה בגלל שמנגנוני תיקון הדנ"א הקיימים בכל התאים פגועים אצלם.

הקרינה שבה משתמשים בדרך כלל כוללת קרני רנטגן או גלי גמה. גלים אלו גורמים לפליטה של אלקטרונים ויוצרת יונים כשהם פוגעים בחומרים שונים, ולכן קרינה זו נקראת "קרינה מייננת". כמות הקרינה הנקלטת על ידי החולה נמדדת ביחידות ראד (Rad) וגריי (Gray).

טיפול בגידולים סרטניים בקרינה

לא ניתן לטפל בכל הגידולים הסרטניים באמצעות קרינה. בגידולים שאינם סולידיים, כלומר שאינם גדלים כגוש (כמו בלוקמיה – סרטן הדם), אי אפשר לטפל לרוב ביעילות על ידי קרינה. גם גידולים שהתפשטו ושלחו גרורות במקומות שונים בגוף אינם מועמדים טובים לטיפול קרינתי – הממוקד בדרך כלל.

גידולים שונים רגישים יותר לטיפול קרינתי, וגידולים אחרים רגישים פחות. סרטן האשכים, למשל, רגיש מאוד לטיפול קרינתי, וקרינה פוגעת בתאים הסרטניים של גידול זה באופן יעיל למדי.

טיפול בקרינה יכול להינתן לבדו או בצירוף תרופות כימותרפיות. טיפול בקרינה ניתן לטיפול בסוגים שונים של סרטן, בעיקר בלימפומה מסוג הודג'קין, סרטן באזורי הראש והצוואר, סרטן בלוטת הערמונית, סרטן השד ועוד. טיפול בקרינה יכול לשמש כטיפול מרפא לסרטן, או כטיפול תומך (פליאטיבי) המקטין את ממדי הגידול הסרטני ומקל על הסימפטומים הנגרמים על ידיו.

סוגים נוספים של טיפול בקרינה

קיימים שני סוגים נוספים של טיפול בקרינה. טיפול בשם ברכיתרפיה (Brachytherapy), כולל השמה של מקור קרינה בגוף הפולט קרינה באופן תדיר במקום מסוים. טיפול זה משמש לעיתים בגידולי מוח ובגידולים בצוואר. החסרונות של טיפול זה כוללים טווח מוגבל ושליטה מופחתת ברקמה המושפעת מהקרינה.

סוג אחר של שימוש בקרינה הוא טיפול סיסטמי, ומשמעו מתן חומרים רדיואקטיביים לגוף הפולטים קרינה. מתן יוד רדיואקטיבי למשל, משמש לטיפול בסרטן בלוטת התריס. בלוטת התריס קולטת את היוד, והקרינה המופרשת ממנו הורסת את הגידול הסרטני שנמצא בה.

תופעות לוואי של טיפול בקרינה

תופעות הלוואי של הטיפול בקרינה נגזרות מהמיקום של הגידול שטופל בקרינה, כמות הקרינה שניתנה, וסוג הרקמה שנפגע. רקמות שונות נפגעות יותר מקרינה (אשכים ושחלות, מוח עצם), ורקמות אחרות רגישות פחות (כמו עצמות).

תופעות לוואי ארוכות טווח הן בדרך כלל חמורות יותר ויכולות לכלול פגיעה בבלוטת התריס (בהקרנה לראש ולצוואר), פגיעה ברשתית, פגיעה בייצור הרוק, פגיעה בפוריות, ופגיעה בתפקוד הריאה. תופעות לוואי נוספות הינן גידולים סרטניים הנובעים מעצם הטיפול הקרינתי.