מחלת הנשיקה

מחלת הנשיקהמחלת הנשיקה, הנקראת גם Monoucleosis infectious הינה מחלה זיהומית הנגרמת מנגיף הנקרא EBV  (Epstein-Barr Virus).

וירוס זה הינו אחד מהווירוסים ממשפחת ההרפס. המחלה הוכרה והוגדרה רק בשנות העשרים של המאה הנוכחית.

פעמים רבות, הזיהום אינו גורם לתסמינים או מחלה, בעיקר כאשר מדובר על ילדים צעירים. אצל מבוגרים יותר, נגיף זה גורם למחלה ממושכת, אשר גורמת לסבל, אולם אינה מהווה סיכון ממשי. זיהום זה נחשב לזיהום שכיח מאד, ויש האומרים כי 90% מהמבוגרים נחשפו אליו במהלך חייהם.

תחלואה דומה יכולה להיגרם גם על ידי ווירוסים אחרים כדוגמת CMV. ווירוסים אלה כמחוללי מחלת הנשיקה פחות נפוצים.

דרך ההדבקה בווירוס היא דרך הפרשות רוק (או כפי שמרמז שמה של המחלה, באמצעות נשיקות). הווירוס עצמו יכול להימצא בצורתו הרדומה, ללא תסמינים עד כחודש מיום ההדבקה.

התסמינים הראשונים, כאשר יופיעו יהיו חום ועייפות קיצונית. לאחר מכן יכולים להופיע שריפה בגרון, נפיחות בצוואר (כתוצאה מבלוטות לימפה מוגדלות), כאבי שרירים ופרקים, בחילה ואובדן תיאבון.

תהליך האבחון והטיפול במחלה

על מנת לאבחן את המחלה באופן ספציפי, על הרופא לבצע אבחנה מבדלת אשר תאפשר את בידוד התסמינים והפרדתם מתסמיני אחרים הדומים להם ומצביעים על מחלות אחרות.

במחלת הנשיקה, עלולה להופיע בנוסף לכאבים ולבלוטות הלימפה המוגדלות גם פריחה וטחול מוגדל.

בדיקות דם ספציפיות יכולות למצוא את נוגדני הנגיף ולהראות על מחלה זיהומית ותפקודי כבד ירודים. לפעמים ייראה החולה כחולה צהבת, כאשר צבע העור והעיניים ייצבע בצהוב. מצב זה שכיח יותר בקרב האוכלוסייה מעל גיל 35.

מכיוון שמחלת הנשיקה הינה מחלה נגיפית, אין בנמצא טיפול תרופתי אשר יכול להועיל. הטיפול אשר יוצע לחולה הינו מנוחה, העמסת נוזלים והקלה במשככי כאבים ותרופות להורדת חום.

במקרים קיצוניים של הגדלת שקדים למשל, יישקל הצורך במתן סטרואידים וזובירקס (אשר יכולה להאט את התרבות הנגיף).

בדרך כלל, המחלה תחלוף מאליה לאחר פרק זמן של שבוע עד חודשיים. יש חשש להתפתחות סיבוכים משניים כמו זיהומים חיידקים בחלל הפה, או התנפחות השקדים.

סיבוכים נוספים יכולים להופיע כאנמיה, דיכוי מח עצם, ופירוק מהיר של כדוריות אדומות.

סיבוכים אלה הינם נדירים אולם בכל מקרה של מחלה, יש להימצא תחת מעקב רפואי עד החלמה מלאה. זאת לאור פרסומים מועטים אשר העידו על מוות כתוצאה מסיבוכים של מחלת הנשיקה.

תהליך ההחלמה ממחלת הנשיקה

תהליך ההחלמה מהמחלה קורה לרוב באופן עצמי, ללא התערבות רפואית. במקרה ותסמיני המחלה לא עברו לאחר כחצי שנה, לפעמים תוגדר המחלה ככרונית.

עם זאת, במהלך המחלה, יש להימנע מאלכוהול אשר יכול לפגוע באופן קשה בכבד, ומפעילות גופנית מאומצת לחודש לפחות. מכיוון שבמהלך המחלה, הטחול גדל, ישנו סיכון לקריעתו בעת מאמץ גופני. אירוע זה של קריעת טחול עלול להיות מקרה חירום ומסכן חיים. לנשים בהריון, אשר חוות תסמינים אלה, יש לבדוק את מועד ההדבקה, ולחשב את סיכוני ההיריון החדשים, או פגיעה פוטנציאלית בעובר.

גם לאחר החלמה והתאוששות מהתסמינים, מערכת החיסון עלולה עדיין להיות ירודה גם לאחר מספר חודשיים מיום ההדבקה.

במצב זה, האדם יכול להדביק את הסובבים, ולכן רצוי לא לאכול מאותם כלים של החולה. במהלך תקופה זו, החולים עלולים להמשיך לסבול מעייפות קיצונית, חולשה וחוסר רצון לפעילו אקטיבית ומאמצת. הווירוס, לרוב, נשאר בגוף לשארית החיים, אך רק במקרים נדירים הוא יגרום להדבקה חוזרת באותו אדם. יש לעקוב אחר גודל הטחול, עד לחזרה לגודל התקין אשר נראה לפני המחלה.

ראו גם:

מחלות זיהומיות עלולות לגרום להופעה של פיברומיאלגיה

לגבי המחבר