תת-פעילות בלוטת התריס

תת-פעילות של בלוטת התריס, או היפותירואידיזם, היא מחלה שבה בלוטת התריס אינה מתפקדת כראוי. מצב זה קורה בדרך כלל על רקע מחלה אוטואימונית, הנקראת מחלת האשימוטו. מצב הפוך לתת-פעילות בלוטת התריס מתרחש במחלת גרייבס, שבה חלה פעילות יתר של בלוטה זו.

סיבות ומאפיינים

בלוטת התריס היא בלוטה אנדוקרינית, המפרישה הורמונים אל כלי הדם, ומצויה בקדמת הצוואר. ההורמונים המופרשים מהבלוטה, שנקראים T3  ו – T4 פועלים על מגוון רחב מאוד של תאים בגוף, ואחראיים על ויסות קצב חילוף החומרים וניצול האנרגיה בתאים.

רמת הפעילות של הבלוטה חשובה לוויסות מערכות רבות ושונות באדם. בלוטת התריס עצמה מבוקרת על ידי הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח שנקרא TSH, או Thyroid Stimulating Hormone, אשר מעורר ומפעיל את בלוטת התריס.

הורמוני בלוטת התריס מבקרים בבקרה שלילית את פעילות יותרת המוח והפרשת ה– TSH. על כן, במצב של תת-פעילות, תעלה רמת ה– TSH בדם באופן שיכול לפצות על הירידה בפעילות בלוטת התריס.

במצב של תת-פעילות בלוטת התריס המגיע בעקבות מחלת האשימוטו, תהליך אוטואימוני גורם להרס של בלוטת התריס כאשר מערכת החיסון בעצם תוקפת אותה. נוגדנים עצמיים כנגד הבלוטה  גורמים להרס התאים שמרכיבים אותה, ולימפוציטים רבים מסתננים אל תוך הבלוטה ומוסיפים להרס העצמי.

סיבות אפשריות נוספות לתת-פעילות בלוטת התריס הן סיבות יאטרוגניות (בעקבות טיפולים רפואיים שונים – ניתוחים, תרופות וכו'), סיבות קונג'ניטליות (מולדות – בעיקר בלוטה שאינה ממוקמת כראוי בקדמת הצוואר), מחסור ביוד (מרכיב חשוב בהורמוני בלוטת התריס), מחלות זיהומיות חולפות, טראומה, גידולים ועוד.

סימפטומים

הסימנים הקלאסיים של תת פעילות בלוטת התריס כוללים עייפות מוגברת, חולשה, עצירות, אי-סבילות לקור, ברדיקרדיה (דופק איטי), עור ושיער יבשים, קושי להתרכז, עלייה במשקל עם תיאבון ירוד, ולעיתים קוצר נשימה, כאבי שרירים ועוד.

בנוסף, לפעמים ניתן לחוש בהגדלה של הבלוטה (מצב הנקרא גויטר). כאבים בשורש כף היד, הנקראים "תסמונת התעלה הקרפלית" מופיעים גם הם לעיתים.

מצב חמור וקשה של תת-פעילות בלוטת התריס מוביל לכשל נשימתי, היפותרמיה (חום גוף נמוך), ותרדמת. מצב רפואי קשה זה נקרא Myxedema coma, והוא דורש טיפול רפואי מיידי ודחוף.

אבחון תת-פעילות בלוטת התריס

אבחנת המחלה נעשית באמצעות בדיקת דם של הורמוני הבלוטה ו– TSH. כפי שהוסבר לעיל, במצב של תת-פעילות ישנה רמה נמוכה של T3 ו– T4, ורמה גבוהה של TSH. במצב של תת-פעילות בעקבות מחלת האשימוטו, נוכל למצוא אצל מעל 90% מהחולים נוגדנים כנגד הבלוטה – Thyroid peroxisade antibodies) TPO).

בביופסיה של בלוטת התריס מחולה האשימוטו ניתן לראות מראה אופייני של בלוטה הרוסה המלאה בתאי דם לבנים רבים, אך ביופסיה שכזו איננה דרושה לאבחנה. על פי רוב, היא לא נדרשת להתחלת טיפול או כאמצעי בעל ערך אבחנתי.

טיפול

הטיפול בת-פעילות בלוטת התריס פשוט מאוד, וכולל מתן חלופי של הורמוני הבלוטה – אלטרוקסין (Levothyroxine). מתן חליפי של ההורמונים מפצה על הייצור המופחת בבלוטת התריס. נטילה של תחליפי ההורמון חשובה ביותר בהריון, שבו הורמוני הבלוטה חיוניים להתפתחות תקינה של העובר ומערכת העצבים שלו.

בחולים הסובלים ממחלת לב כדאי להתחיל את הטיפול במינונים נמוכים ולעלות על פי צורך באופן הדרגתי, זאת משום ההשפעה האפשרית של הורמוני הבלוטה על פעילותו התקינה של הלב.

ראו גם:

פתרון טבעי ליתר או תת פעילות בבולטת התריס