דלקת מפרקים זיהומית (Septic Arthritis) הינה מחלה זיהומית הפוגעת במפרק מסוים בגוף.
גורמים לדלקת מפרקים זיהומית
מגוון רחב של פתוגנים, מחוללי מחלה, יכולים לזהם מפרק ולגרום לדלקת מפרקים זיהומית. החיידק הנפוץ ביותר הגורם למחלה נקרא סטפילוקוק, שידוע כגורם גם לדלקות בעצם (אוסטאומיאלטיס) ולדלקות בעור (צלוליטיס). גורמים זיהומיים אחרים למחלה הם חיידקי סטרפטוקוק שונים, חיידק הנקרא קינגלה, חיידק הגונוקוק (מחולל מחלת הזיבה) ועוד.
לעיתים, מופיעה דלקת מפרקים לאחר זיהומים שונים כתגובה אוטואימונית של הגוף כנגד המחולל, ולא כתוצאה ישירה של הזיהום במפרק. דלקת מפרקים שכזו נקראת דלקת מפרקים ריאקטיבית (reactive arthritis), והיא בעלת מאפיינים שונים מדלקת מפרקים זיהומית. המחוללים העיקרים של דלקת מפרקים ריאקטיבית הם חיידק הסטרפטוקוק, חיידקים רבים שמחוללים מחלת מעיים עם שלשולים, ווירוס האדמת.
סימנים קליניים
בדלקת מפרקים זיהומית המפרק הפגוע יהי אדום, נפוח, חם למגע, ורגיש, עם נוזל מרובה בתוך חלל הפרק. החולה עלול לסבול מחום ומסימני זיהום כלליים שאינם ספציפיים. מפרקים המעורבים בשכיחות גבוהה במצב זה הינם מפרק הירך, הברך, הקרסול והמפרק, כאשר השכיחות גבוהה יותר בפרקי הגפה התחתונה.
ברוב המקרים, הופעתה של דלקת המפרקים נגרמת מחיידקים הנמצאים בדמו של החולה (פיזור המטוגני), ולא מהדבקה ישירה מחוץ לגוף, אם כי גם הופעה כזו קיימת, בעיקר לאחר חבלות חודרות או טראומה. דלקת מפרקים שנגרמת מחיידק גונוקוק מופיעה לעיתים יחד עם מחלת מין שלא טופלה, זיהום במפרקים רבים בגוף, ופריחה – מצב הנקרא – arthritis dermatitis syndrome. בדלקת פרקים ריאקטיבית הפגיעה תהיה על פי רוב במספר מפרקים ולא במפרק אחד. כמו כן, היא תהיה סימטרית ותתקיים במפרקים הגדולים, בייחוד בירך ובברך.
בדיקות מעבדה
בבדיקות המעבדה, יימצאו לרוב ממדי דלקת מוגברים – שקיעת דם (ESR) גבוהה ו – CRP גבוה. ניקור של המפרק הוא הצעד האבחנתי המקובל. בנוזל מהמפרק יימצאו כמות גדולה מאוד של לויקוציטים (תאי דם לבנים) – מעל 100,000, עם נוכחות רבה של נויטרופילים.
הסוכר בנוזל מהמפרק יהיה נמוך בהשוואה לרמתו בדם, וכיוון שלרוב הפיזור הוא המטוגני, תרביות דם יימצאו חיוביות בכ-75% מהמקרים. חיידק הקינגלה, שעולה בחשיבותו כגורם לדלקת מפרקים זיהומית, דורש גידול ותרבות בתנאים מיוחדים.
צילום רנטגן של המפרק הפגוע כמעט ואינו תורם לאבחנה. עם זאת, מיפויים שונים, בדיקת US למפרק וגם MRI יכולים לסייע ולשלול אבחנות אפשריות אחרות.
טיפול
הטיפול הנדרש בדלקת מפרקים זיהומית הוא אנטיביוטיקה, המכוונת כנגד המחוללים הרגילים והנפוצים של המחלה, וניתנת בהתאם לתרביות הדם וניקור המפרק. לעיתים, בייחוד בזיהומים של מפרק הירך או הכתף יש צורך בניזוק כירורגי, ואין די בטיפול תרופתי בלבד.
הטיפול האנטיביוטי כולל בדרך כלל אנטיביוטיקה ממשפחת הצפלסופורינים. הטיפול הוא לרוב ממושך, ותלוי בקצב ההחלמה של החולה. ניתן לעקוב אחר השיפור באמצעות מדדי הדלקת. טיפול יעיל אורך, על פי רוב, שלושה שבועות לכל הפחות. בדרך כלל, בשלב הראשון הטיפול האנטיביוטי ניתן דרך הווריד, ולאחר מכן ניתן לעבור לטיפול פומי.
הסיבוך העיקרי בדלקת מפרקים זיהומית הוא אובדן של היכולת המלאה של המפרק. אחוז גבוה של סיבוכים מתרחש בזיהומים של מפרק הירך, כנראה כתוצאה מאי אספקת דם לראש עצם הירך.
