עייפות היא תופעה מוכרת, וברוב המקרים נקודתית. היא נגרמת מחוסר שינה איכותית, מאפיינת תקופות לחוצות בחיינו, אך חולפת לאחר מנוחה מספקת.
לעומתה, עייפות כרונית היא תסמונת בעלת סימנים וסימפטומים גופניים ונפשיים מגוונים. מצב זה מוגדר כמחלה אוטואימונית (בדומה למחלות אחרות כמו אנדומטריוזיס או לופוס) ואינו חולף מעצמו, וגורם לאיכות חיים ירודה וחוסר שביעות רצון בקרב החולים.
בעבר כונתה תסמונת העייפות הכרונית "מחלת היאפים", משום שסברו כי היא נגרמת בקרב אנשים צעירים בני 20-40 מהמעמד הבינוני-הגבוה לאור מצב נפשי. כיום, ידוע כי זו תסמונת בעלת מאפיינים ביולוגיים ונפשיים כאחד, והיא מכונה Chronic Fatigue Syndrome – CFS, או myalgic encephalomyelitis – ME.
תסמינים לעייפות כרונית
תסמונת העייפות הכרונית מאופיינת בתחושות של חולשה, עייפות ותשישות שלא חולפות גם לאחר מנוחה. בנוסף לכך מופיעים ריבוי כאבי ראש, כאבי פרקים ושרירים, שינויים במערכת העיכול, הגדלה של בלוטות לימפה, נטייה לאלרגיה, שינוי במשקל, שינויים קוגניטיביים כגון ירידה בריכוז ובזיכרון, שינויים בשינה, ותסמינים נפשיים כגון דיכאון וחרדה.
כל תסמיני המחלה אינם ספציפיים רק למחלה זו, ויכולים להיות ביטוי למחלות אחרות. מסיבה זו, יש קושי רב באבחון תסמונת העייפות הכרונית.
גורמים למחלה
טרם נמצא הגורם הוודאי שמחולל תסמונת זו. ככל הנראה, מדובר בשילוב של מספר גורמים, ביולוגיים ונפשיים. עולם הרפואה הציע מספר היפותזות על מנת להסביר את היווצרות התסמונת.
על פי מחקרים עכשוויים, עולה הסברה כי לנגיף ההרפס האנושי (HHV-6) יש חלק עיקרי ביצירת התסמונת. כיוון מחקרי חדש בוחן את הקשר בין הימצאות של רטרו-וירוסים לבין היווצרות תסמונת העייפות הכרונית. רטרו-וירוס הוא וירוס שהחומר הגנטי שלו הוא RNA ולא DNA, והינו בעל מנגנון שכפול לאחור בגוף האדם, כך שמה-RNA נוצר DNA. אם כי עדיין אין ממצא חד משמעי, יש רמזים מחקריים לכך שיש קשר בין הימצאותם של רטרו-וירוסים לבין סימני המחלה.
תיאוריה נוספת שהוצעה היא הפרעה במחזור של הפרשת קורטיזול בגוף לאור קיום של נוגדנים להורמון ACTH, שמשבשים את פקודת בלוטת יותרת המוח לבלוטת יותרת הכליה, וגורמים להפרשה מועטה של קורטיזול ביחס לאנשים ללא תסמונת העייפות הכרונית. היפותזות נוספות להיווצרות של תסמונת העייפות הכרונית הציעו כי המחלה נגרמת מתפקוד בלתי תקין בתעלות היונים ו/או היחלשות המיטוכנדריה.
אבחון
אבחון תסמונת העייפות הכרונית אינו פשוט, מאחר שתסמיני המחלה משותפים למחלות רבות אחרות. טרם קביעת האבחנה יש לבדוק היטב את נושא האבחנה המבדלת. מעבר לתסמינים הקלאסיים של המחלה, בודקים האם האדם נחשף לוירוסים כגון EPV או CMV, הגורמים למחלת הנשיקה. יש עדות לכך שתסמונת העייפות הכרונית נוטה להופיע לאחר הידבקות במחלת הנשיקה.
בנוסף, כיום מנסים לפתח שיטת אבחון שמבוססת על איתור של רטרו-וירוס מסוג XMRV בדם, מאחר ומחקרים אחרונים הצביעו על מרכזיותו בהתפתחות התסמונת.
חשוב לאבחן את תסמונת העייפות הכרונית על מנת לתת מענה טיפולי מדויק למטופל, ומעבר לכך, להפחית את רגשות הבושה ואשמה שמאפיינות אוכלוסייה זו עקב קשיי התפקוד שלהם.
טיפול
תסמונת העייפות הכרונית מוגדרת מחלה כרונית שאין לה מרפא כיום. מטרת הטיפול בתסמונת הוא להקל על הסימפטומים של החולה, ובכך לסייע לו לקיים אורח חיים נורמלי יחסית. עם זאת, לאחרונה נתגלה כי תרופה נגד סרטן מסייעת גם לריפוי תסמיני העייפות הכרונית, התקווה היא שבקרוב יוכלו החולים להתחיל להשתמש בה.
הטיפול מיועד להקל על התמודדות עם המחלה, וכולל לרוב שילוב של פעילות ספורטיבית מבוקרת בשגרת יומו של המטופל, ומתן תרופות אנטי-דיכאוניות ואנטי-חרדתיות להשפעה על מערכת העצבים המרכזית ושיפור מצב הרוח.
כמו כן, מומלץ לבצע שינוי בהרגלי האכילה, טיפול תרופתי אנטי-רטרו ויראלי, טיפול בתוספי מזון כגון תוספת סוכר D ריבוז, לשם אספקת אנרגיה סדירה לתאי הגוף, תוספת פוספוליפידים, על מנת לסייע בשיקום הממברנה של תאי הגוף, תוספת של חלבון A לתמיכה בבלוטת התימוס, או טיפול הורמונלי בקורטיזול.