מחלות אוטואימוניות הן מחלות שנוצרות בעקבות פעילות יתר של מערכת החיסון בגוף כנגד מרכיבים עצמאיים. בדומה למחלות רקע רבות אחרות, למחלות אלו יש השפעה על האישה ההרה והטיפול בהן יכול להשתנות במהלך ההיריון.
המחלות האוטואימוניות הנפוצות שמופיעות בגיל הפוריות וקשורות להריון הן דלקת פרקים שגרונית וזאבת.
דלקת פרקים שגרונית
דלקת פרקים שגרונית (Rheumatoid arthritis) היא מחלה אוטואימונית המופיעה בשכיחות גבוהה יחסית בנשים, וכוללת סימפטומים של חולשה, קשיחות במפרקים, כאבי שרירים ולעיתים נפיחות בפרקי כף היד ומפרקים אחרים.
הטיפול הרגיל בדלקת פרקים שגרונית כולל מספר תרופות נוגדות דלקת, כתלות בחומרת המחלה.
הטיפול הראשוני כולל תרופות מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAID's). טיפולים אחרים אפשריים הם סטרואידים, הידרוקסיכלורוקווין, מעכבי TNF-alfa ומתותרקסט.
מעט התאמה של הטיפול התרופתי בדלקת פרקים שגרונית צריכה להיעשות במהלך ההיריון. תרופות מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים אינן מומלצות במהלך ההיריון. תרופות אלו יכולות להשפיע על התכווצות הרחם.
מתן של תרופות מקבוצה זו לאחר שבוע 32 להריון יכול לגרום לסגירת כלי הדם העוברי המוליך דם מעורק הריאה לאבי העורקים (ומונע כניסת דם שאינה לצורך למחזור הדם הריאתי).
טיפול בסטרואידים במינון נמוך בטוח בהריון, אך טיפול במתותרקסט (המשמש גם להפלות וטיפול בהריון אקטופי) ומעכבי TNF-alfa אסור בהריון .
בקרב חולות רבות עם דלקת פרקים שגרונית, נצפה שיפור בסימפטומים במהלך ההיריון.
עם זאת, במרבית המקרים המחלה חוזרת מספר חודשים לאחר הלידה. כאשר המחלה מתלקחת בעוצמה רבה לאחר הלידה, יש לעיתים צורך בהפסקה של ההנקה, כדי לאפשר טיפול בנוגדי TNF.
זאבת (Lupus)
מחלת הזאבת, Lupus, היא מחלה אוטואימונית המופיעה בעיקר אצל נשים ומשפיעה על מערכות רבות ושונות בגוף.
אבחנה של המחלה מבוססת של שורה של קריטריונים אבחנתיים, ובכללם: פריחה אופיינית בפנים, רגישות לאור, כיבים בפה, דלקות בקרום הפלוארה או הלב, הפרעות כלייתיות, הפרעות נוירולוגיות, הפרעות במערכת הדם (מחסור בטסיות דם, הרס כדוריות דם אדומות ועוד), והפרעות אימונולוגיות.
הפוריות לא נפגעת במחלת הזאבת. עם זאת, שיעור ההפלות אצל החולות במחלה גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית.
מאפיין אפשרי של מחלת הזאבת היא הפרעה במערכת הקרישה המכונה Anti phospholipid syndrome, ובקיצור APS או APLA. הפרעה קרישתית זו יכולה לגרור הפלות חוזרות, ודורשת טיפול כנגד היוצרות קרישי דם. הטיפול המומלץ כולל אספיריו במינון נמוך והפרין.
לעיתים, העובר המתפתח ברחם יכול לסבול ממחלת זאבת מולדת. הסיכון למחלה של הילד נמצא קשור לרמתם בדם של נוגדנים מסוג SSa.
הזאבת ביילוד מתאפיינת בנגעים עוריים ובהפרעה בהולכת האות החשמלי בלב – חסימת הולכה לבבית (Heart block).
מחלת הזאבת מגבירה את הסיכון בהריון למות העובר, הפרעה בגדילת העובר ברחם, ורעלת הריון.
לכן, הריון בקרב חולות זאבת צריך להתנהל כהריון בסיכון, תוך כדי מעקב מתמיד אחר האם והעובר.
קיים ויכוח בקרב הנוגעים בנוגע להשפעתו של ההריון על מחלת הזאבת. ככל הנראה, נשים שנכנסות להריון כאשר מחלת הזאבת איננה פעילה במשך כחצי שנה לפחות סובלות מסימפטומים מעטים בלבד במהלך ההיריון, והסיכון להתלקחות מחודשת של המחלה עומד על כ – 20% לערך.
נשים עם מחלת זאבת פעילה נמצאים בסיכון גבוה במיוחד כאשר הן נכנסות להריון. הסיכון להתלקחות חריפה של הזאבת עומד על כ – 80%, הסיכון לרעלת הריון נע סביב 70%, והסיכון להפרעה בגדילה העובר וללידה מוקדמת עולה גם כן.
הטיפול בזאבת במהלך ההריון כולל בעיקר מתן של סטרואידים, הידרוקסיכלורוקווין ואזתיופורין.
טיפול בסטרואידים מגביר מעט את הסיכון לירידה מוקדמת של מי השפיר ולידה מוקדמת.
כדאי לדעת, ששיעורי ההריונות המוצלחים אצל חולות זאבת עלו באופן ניכר בשנים האחרונות, ויכולתה של הרפואה מודרנית להתמודד עם הקשיים שמעמיד הריון אצל חולת זאבת השתפר מאוד.
אולי יעניין אותך גם:
שיתוף פעולה ישראלי אמריקאי הוביל לפריצת דרך בטיפול במחלת הזאבת