התמודדות עם מחלות אוטואימוניות

מחלות אוטאימוניות הן מחלות כרוניות שבהן ישנה עוררות יתר של המערכת החיסונית לאור חוסר הבחנה בין מה ש'עצמי' לבין מה שלא 'עצמי'. אי לכך, ניתן לומר שבמחלות אוטואימוניות הגוף תוקף את עצמו. ישנם סוגים רבים של מחלות אוטואימוניות, והסימפטומים הם בהתאם למחלה הספציפית. למחלות אוטואימוניות אין כיום ריפוי, אלא רק טיפול תרופתי שנועד להקל על סבלם של המטופלים, או לסייע במניעת התפרצות או התקדמות המחלה.

התמודדות עם סבל גופני

אנשים החולים במחלות אוטואימוניות צריכים להתמודד עם מצב בריאותי גופני ונפשי מאוד מורכב. הם נאלצים להתמודד עם סבל גופני על רקע תסמיני עוררות היתר של המערכת החיסונית כמו למשל נטייה לדלקתיות, עייפות, פגיעה בתפקוד איברים חיוניים וכאבים שונים. מתן תרופות משככות כאב יכול מאוד לעזור למטופלים בהתמודדותם עם מחלות אוטואימוניות.

עם זאת, ישנם מצבים שהכאב כה חזק והתרופות לא יכולות עוד להקל על החולה, גם עם העלאת המינון, ואף עלולות לגרום לתופעות לוואי שונות. במצבים אלו, כדאי להפנות את המטופל לטיפולים אלטרנטיביים, להדגיש בפניהם את החשיבות של התעמלות תומכת, לשקול טיפול במריחואנה רפואית, ואף להפנות אותם לטיפול בביו-פידבק.

טיפול בביו-פידבק

ביו-פידבק היא שיטה שמסייעת לאדם להגביר את שליטתו על מדדים פיזיולוגיים כמו נשימה, דופק, מתח שרירי, מוליכות חשמלית של העור ועוד. במהלך הטיפול טכנאי הביו-פידבק (שרצוי שיהיה גם פסיכולוג), מחבר את המטופל למכשיר הרושם מדדים אלו, ומלמד את המטופל כיצד להירגע, ולנשום בצורה טובה יותר, כך שהגוף נעשה רגוע יותר.

באופן זה, המטופל יכול ללמוד כיצד להרפות את גופו, וליישם זאת כאשר הוא מרגיש מתח או כאב בחיי היומיום שלו. מעבר ליכולת של טיפול ביו-פידבק להפחית את הכאב של המטופל, יש לו גם יתרונות פסיכולוגים הקשורים להגברת תחושת השליטה.

התמודדות עם קשיים נפשיים

מעבר להתמודדות היומיומית עם תופעות גופניות אלו, אנשים שחולים במחלות אוטואימוניות עלולים לפתח תסמינים פסיכיאטריים כגון חרדה ודיכאון, לאור תחושות חוסר אונים ואובדן שליטה, בעייתיות בתפיסת המחלה, שיבוש בנרטיב החיים לפני ואחרי המחלה, תחושת בדידות, אבל, והתגברות של חרדת מוות.

אי לכך, חשוב שהרופא (איש מקצוע הפוגש את המטופל בצורה קבועה, ושעליו המטופל סומך), יערוך הערכה ראשונית של מצבו הנפשי של המטופל, יכולת ההסתגלות שלו למחלה ומקורות התמיכה החברתיים שלו. במידה שהרופא מאתר מצוקה נפשית רבה אצל המטופל, כדאי להפנות אותו לטיפול נפשי.

איש המקצוע המיומן ביותר לתת טיפול נפשי לחולים במחלות כרוניות הוא הפסיכולוג הרפואי, שלרוב זמין גם במוסדות הרפואיים וגם בקליניקה פרטית. טיפול נפשי על רקע מחלה אוטואימונית יכול להיות קצר מועד או ארוך טווח בכפוף לצרכיו ולרצונו של המטופל.

הפסיכולוג הרפואי עורך ראשית הערכה ראשונית של מצב המטופל ומגבש עמו מטרות טיפוליות. רצוי שהפסיכולוג של המטופל יהיה גם בקשר עם הרופא שלו, ואף יפנה את המטופל לרופאו או לפסיכיאטר במידה שיעלה הצורך במתן תרופות נוגדות חרדה או דיכאון.

רוב האנשים החולים במחלה אוטואימונית מעלים בטיפול את הקושי בקבלת תפקיד החולה ובהכרה במחלתם. חלק מהמטופלים חשים בודדים מחבריהם וממשפחתם, וחוששים כי אחרים לא ירצו בחברתם לאור מחלתם. התיוג החברתי שלהם כחולים משבש את הדימוי העצמי שלהם, גורם להם לייאוש, לתחושה של אובדן משמעות, ופחד מפני העתיד.

אם כי גילוי המחלה יוצר שיבוש בנרטיב החיים המוכר ונוסך תחושה מאיימת, חשוב לנסות להראות למטופלים כי בידיהם עדיין הבחירה והאפשרות להבנות את נרטיב החיים שלהם. לחולים הסובלים מאלרגיות קשות למשל, ניתן לתת ייעוץ רפואי ופסיכולוגי לגבי חיים עם אלרגיה חמורה ומסכנת חיים.

החיים יכולים להיות משמעותיים גם בצל המחלה אם האדם לומד לאפשר לעצמו להתמודד עם הפחדים ואף להיות באבל לאור האובדן של הבריאות, ואובדן מסוגים נוספים כמו היכולת לעבוד, לקיים מערכת יחסים מינית כמו בעבר ועוד. כמו כן, חשוב מאוד להעריך את מעגלי התמיכה של המטופל, ולסייע לו ללמוד להיעזר באחרים משמעותיים. אופציה נוספת הינה טיפולי רפואה משלימה, אשר יכולים לשפר את מצב המטופל, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית-פסיכולוגית.

ראו גם:

הקשר בין מתח נפשי למחלות אוטואימוניות