מחלת האיידס היא אחת המחלות הנוראיות והקשות שהופיעו בסוף המאה ה – 20. מחלה זו התפתחה במהירות לממדים של מגיפה, ונפוצה ביותר ביבשת אפריקה, אך גם בארצות מפותחות ביותר, ובערים מתקדמות כדוגמת ניו-יורק ווושינגטון.
המחלה נגרמת מהדבקה במגע מיני או מעבר במוצרי דם של וירוס הכשל החיסוני – HIV. וירוס זה פוגע בתאים הלבנים של מערכת החיסון המכונים "לימפוציטים".
פגיעה זו מובילה בסופו של דבר להרס של מערכת החיסון, ופגיעות רבה ביותר לזיהומים קשים ומסוכנים – שחפת, וירוס ה – CMV, מחוללים של מחלות ריאה שונות, טוקסופלזמה, ועוד רבים.
הטיפול במחלה התפתח מאוד בשנים האחרונות, וקיומו של שילוב תרופות יעיל – "הקוקטייל", שיפר מאוד את מצבם של החולים. חולה שנוטל תרופות באופן סדיר יכול לחיות שנים ארוכות ללא התפרצות של סימני המחלה.
מניעה של העברת איידס בין בני זוג
בעיה קשה מתעוררת בנוגע להעברת HIV בין בני זוג, כאשר אחד מבני הזוג נדבק בעבר בוירוס . בעיה זו סבוכה במיוחד בארצות המתפתחות באפריקה, שבהן אחוזי נשאי האיידס גבוה במיוחד, והמודעות להעברת המחלה איננה אופטימלית.
האם ניתן למנוע העברה של נגיף האיידס בטיפול תרופתי אצל זוגות אלו? הארסנל הטיפולי הנרחב שקיים כנגד הנגיף כולל תרופות שיכולות לשמש, באופן תיאורטי, כטיפול מונע להעברה של איידס.
מחקר חדש שפורסם ביולי 2012 בכתב העת הרפואי היוקרתי "The Ne England Journal of Medicine" מנסה לענות על שאלות אלו. המחקר בוצע בארצות אוגנדה וקניה, וכלל כ – 4,700 זוגות, בהם אחד מבני הזוג היה נשא של HIV.
הזוגות חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות. קבוצה אחת קיבלה טיפול מונע (פרופילקטי) פעם ביום בתרופה שנקראת "טנופוביר" (tenofovir), קבוצה נוספת קיבלה טיפול טיפול משולב בתרופות טנופיביר ואמטריסיטביין (emtricitabine), וקבוצה שלישית קיבלה טיפול בתרופות דמה – פלסבו.
החוקרים עקבו אחר הזוגות לאור תקופה של שלוש שנים. כל הקבוצות קיבלו כמובן הדרכה רפואית, ובן הזוג החולה טופל כראוי כנגד HIV.
לאחר שלוש שנים, נמצאו שיעורי הדבקה שונים בין שלושת הקבוצות. בקבוצה שקיבלה טיפול יומי בטנופיביר נמצאו שבעה עשר מקרים של הדבקה (מתאימים למקרה אחד של הדבקה לכל 200 שנות חיים של אדם), בקבוצה שקיבלה את הטיפול המשולב נמצאו 13 מקרים של הדבקה, ובקבוצה שקיבלה את הטיפול בפלסבו נמצאו 52 מקרי הדבקה – שיעור קרוב לפי ארבע ביחס לזוגות בהם בן הזוג הבריא קיבל טיפול רפואי מונע.
הטיפול התרופתי נמצא יעיל במניעה בהעברה של HIV מגברים לנשים ומנשים לגברים כאחד, וההבדלים בין שני סוגי הטיפול (המשולב והבודד) היו בתחום הטעות הסטטסיטית.
מה צופן העתיד?
ייתכן שטיפול מניעתי, בנוסף להסברה והדרכה נכונה, יובילו סוף סוף להפחתת שיעורי הנשאות הגבוהים ל – HIV בארצות אפריקה.
טיפול כזה יכול לשפר משמעותית את רמת הבריאות הכללית בארצות אלו. טיפול מניעתי איננו תחליף, כמובן, להתנהגות מינית נכונה ובטוחה, ושילוב של השיטות השונות הכרחי כדי להפחית את שיעורי ההדבקה באיידס למינימום.
טיפול מניעתי לאיידס יכול להיות משמעותי גם עבור מקרים בהם מצבו של בן הזוג אינו ידוע, וכאשר בני הזוג מעוניינים להוליד ילדים, ולכן לא מקיימים מגע מיני מוגן.
מחקרים נוספים פורסמו בגיליון המדובר של כתב העת הרפואי, ובחנו את השימוש בטיפול מונע להדבקה ב – HIV גם בקרב אוכלוסיות אחרות, כדוגמת גברים הומוסקוסואלים בארצות מפותחות, המצויים גם הם בסיכון גבוה להדבקה. ייתכן ואנו עדים להתפתחות של שיטה חדשה למניעה של העברת המחלה, שהרי הטיפול הרפואי הטוב ביותר הוא מניעתה של הופעת המחלה מלכתחילה.
ראו גם: