במחקר שנערך לאחרונה על ידי ארגון "Van Andel Reaserch Institute", גילו מדענים את המנגנון המולקולרי בתרופה ותיקה בשם Chloroquine. המחקר מצא שתרופה זו יכולה לעצור דלקות ובכך למעשה לטפל במחלות אוטואימוניות.
התגלית העניקה תפנית חדשה לכל הבנת נושא המחלות האוטואימוניות. בזכות זה, החוקרים כיום שוקדים על פיתוח אסטרטגיות חדשות לטיפול במחלות.
התרופה Chloroquine
Chloroquine היא תרופה שמשמשת נגד מחלת המלריה ועוזרת בעצירת גדילת הטפיל. התרופה התגלתה בשנת 1934 ונכנסה לשימוש נגד מלריה בשנת 1947, לאחר שמחקרים קליניים רבים הוכיחו שהיא עוזרת בטיפול נגד המחלה ושהתוצאה הסופית עדיפה על תופעות הלוואי.
בנוסף לטיפול נגד מלריה, Chloroquine שימשה כבר בעבר לטיפול נגד מחלות אוטואימוניות מבלי להבין את מנגנון הפעולה המדויק שלה. במשך שנים רבות ניסו החוקרים להבין את מנגנון הפעולה של המחלות האוטואימוניות וכיצד השימוש ב- Chloroquine משפיע עליהן.
מחלות אוטואימוניות ומהותן
מחלות אוטואימוניות הן מחלות שבהן מערכת החיסון תוקפת ללא הבחנה חלקים עצמיים של הגוף. במצב נורמלי, מערכת החיסון מתוכננת כך שתזהה פתוגנים זרים ותתקוף רק אותם. במצבים פתולוגיים של מחלות אוטואימוניות תאי הדם הלבנים במערכת החיסון תוקפים גם מרכיבים עצמיים של הגוף, כמו רקמות בריאות ואיברים תקינים לחלוטין.
סימפטום משותף לכל המחלות האוטואימוניות הוא הופעתה של דלקת, שיכולה להיווצר כמעט בכל איבר או רקמה בגוף. בנוסף להופעת הדלקת, לכל מחלה יש את המאפיינים הספציפיים שלה. בין המחלות האוטואימוניות הנפוצות שבהן התרופה יכולה לטפל נכללות אסטמה, טרשת נפוצה, דלקת פרקים שגרונית, ואף מספר סוגים של סרטן.
הגורם למחלות האוטואימוניות אינו מובן כהלכה, אולם כבר ידוע שמחלות אלה מושפעות בעיקר מגנטיקה וסביבה. כמו כן, יש לציין שנשים נוטות יותר לחלות במחלות אוטואימוניות מאשר גברים. הטיפול הקלאסי במחלות האוטואימוניות הוא מתן סטרואידים, שעוזרים בדיכוי פעילות מערכת החיסון ובהקלה על הסימפטומים. עם זאת, הטיפול בסטרואידים קשה מאוד ובעל תופעות לוואי קשות.
גילויי המחקר
כאמור, מחקר זה גילה את המנגנון שבו התרופה Chloroquine עוצרת את התפשטות הדלקת במחלות אוטואימוניות. החוקרים גילו שעצירת הדלקת מתבצעת על ידי הפעלה סינרגית של גלוקוקורטיקואידים – הורמונים סטרואידים המופרשים מקורטקס בלוטת האדרנל ונקשרים לקולטנים ספציפיים הנמצאים על כל התאים.
הגלוקוקורטיקואידים הם אחד המרכיבים החשובים בטיפול במחלות אוטואימוניות או בפעילות מוגזמת של מערכת החיסון. הם מוכרים לכולנו בתור סטרואידים הניתנים לטיפול במחלות דומות כמו אסתמה, דלקות פרקים ואלרגיות שונות.
בניגוד לסטרואידים הסינתטיים הניתנים לטיפול, הגלוקוקורטיקואידים מיוצרים על ידי הגוף עצמו, משפיעים טוב יותר, ובריאים יותר.
חשיבות המחקר והבעיה עם טיפול סטרואידי רגיל
הבעיה הגדולה עם הטיפול הסטרואידי הקלאסי במחלות אוטואימוניות היא תופעות הלוואי הקשות. משום שהסטרואידים ניתנים מבחוץ, קשה להתאים את רמת הסטרואידים הניתנת לרמה הנדרשת בגוף, ועל כן מופיעות תופעות לוואי חמורות כמו אוסטאופורוזיס, סכרת, הפרעות בגדילה וכו'.
בזכות המחקר, גילו את הקשר בין הליזוזום, אברון המופיע בתא ואחראי על סילוק הפסולת שלו, לבין בקרה על סיגנלים גלוקוקורטיקואידים. התרופה Chloroquine מעכבת את פעולת הליזוזום שמובילה לעלייה ברמת הגלוקוקורטיקואידים בתא.
מסקנות המחקר
לסיכום, מחקר זה הראה על הקשר בין עיכוב פעולת הליזוזום לבין הפרשת גלוקוקורטיקואידים בתא. במחקרים עתידיים, ינסו החוקרים למצוא את השילוב הרצוי בין מתן סטרואידים חיצוניים לתרופות מעכבות ליזוזום כמו Chloroquine. הם מקווים שבכך יצליחו לשפר את השפעת התרופות על הגוף ולקבל תוצאות טובות יותר, שיובילו לתגובה משופרת לטיפול ולפחות תופעות לוואי.
ראו גם: