קיימות יותר מ-70 סוגים שונים של מחלות אוטואימוניות התוקפות את הגוף. מתוך נתוני מחקר אשר נערך בשוודיה נמצא כי חולים במחלות אוטואמוניות נמצאים בסיכון גבוה יותר משאר האוכלוסייה לפתח תסחיף ריאתי.
מהן מחלות אוטואמוניות? מהו תסחיף ריאתי? ואילו נקודות אור שופך המחקר החדש על חולים אלו?
מהי מחלה אוטואימונית?
מחלה אוטואימונית מתרחשת כאשר התאים של מערכת החיסון מזהים תאים בריאים ורקמות של הגוף כגורמים מזיקים ותוקפים אותם. כ- 5% אחוז מכלל האוכלוסייה סובלים ממחלות אוטואמוניות והן מהוות כגורם תמותה עיקרי בעיקר בקרב נשים בגיל הפריון.
הסיבה המובילה להתפתחות התופעה לא ידועה עד היום אך תוצאותיה מוות של התאים והרס של רקמות הגוף.
כאשר מנסים לבדוק לעומק את פשר הסיבה מגלים בריקמה הפגועה חדירה של לימפוציטים מסוג T (סוג של תאי דם לבנים) שכחלק מתפקידם הורגים תאים נגועים בנגיפים או תאים הנמצאים בשלב התפתחות סרטני וכדומה.
במקרה הזה הלימפוציטים מסוג T הורגים תאים בריאים וגורמים לנזקים בלתי הפיכים בגוף. מחלות אלו לרוב חשוכות מרפא וניתן רק להקל על התסמינים שהן יוצרות.
מהו תסחיף ריאתי?
תסחיף ריאתי (Pulmonary Embolism), נוצר כאשר מתרחשת חסימה של העורק הראשי של הריאה או באחד מסעיפיו.
החסימה יכולה להתרחש בעקבות קריש דם, תסחיף שומני, תסחיף אוויר או תסחיף מי שפיר שזורמים דרך מחזור הדם אל הריאה. החסימה גורמת ללחץ על החדר הימני של הלב ולתסמינים הקליניים הכוללים: קשיי נשימה, כאבים בחזה, הלמות לב (פלפטיציות), סטורציה נמוכה של חמצן (ירידה בסך כל ההמוגלובין הנקשר לחמצן שבדם) וכיחלון.
כמו כן, נשימה מהירה, וקצב לב מהיר, ובמקרים קשים גם להתמוטטות ואף למוות. בקבוצת הסיכון ניתן למצוא סיבות כמו: תורשתיות, הריון, נטילת גלולות למניעת הריון, משקל עודף, עישון, יתר לחץ דם, מחלות סרטן, אישפוז ממושך בהם החולה מרותק למיטתו וכעת ניתן להוסיף גם חולים במחלות אוטואמוניות.
הטיפול במקרים של תסחיף ריאתי הינו מתן נוגדי קרישה כגון הפרין או קומדין ובמקרים חמורים נדרשת התערבות כירורגית להסרת קריש הדם.
מנתוני המחקר
החוקרים בשוודיה ניסו לבדוק את שכיחותו של התסחיף הריאתי בקרב חולים במחלות אוטואמוניות. המחקר לקח את נתוניו מבסיס הנתונים MigMed2 הלאומי של שוודיה בו נמצא כל המידע הרפואי על תושבי המדינה.
מתוך כל האזרחים נבדקו חולים החולים ב- 33 סוגים של מחלות אוטואמוניות בין השנים 1964-2008. בשנים אלו אותרו 515,137 חולים במחלות אוטואמוניות כאשר העיקריות מבניהן הן: rheumatoid arthritis, Grave’s disease, Hashimoto’s thyroiditis. מתוכם כ- 15,607 אושפזו במהלך השנים שנבדקו כתוצאה מתסחיף ריאתי.
תוצאות המחקר ומסקנותיו
מתוך נתוני המחקר נמצא כי חולים במחלות אוטואמוניות נמצאים בסיכון גבוה יותר של 6.38 לפתח תסחיף ריאתי מכלל האכלוסייה.
כמו כן נראה כי הסיכון יורד עם הזמן- ככל שמתרחקים מיום האישפוז הראשוני אשר התרחש בעקבות המחלה כך יורד הסיכוי לפתח תסחיף ריאתי. בשנה הראשונה לאחר האשפוז הראשוני עומד היחס על 6.19-6.57 ואילו בתקופה שבין 5-10 שנים לאחר האישפוז עומד על 1.11-1.20 ו- 1.05 כאשר מדובר על תקופת זמן של למעלה מ-10 שנים מיום האישפוז.
אין הבדל ברמת הסיכון המוגבר בין גברים לנשים ולא נמצא קשר לקבוצות הגיל השונות. כן נמצא כי מחלות אוטואמוניות מסוימות (כדוגמת Autoimmune hemolytic, ITP, rheumatic fever ועוד) מעמידות את חוליהן בסיכון גבוה משאר המחלות. 11 מן המחלות מעמידות את חוליהן בסיכון גבוה גם לאחר 5-10 שנים מיום האשפוז הראשוני ו-3 מהן גם מעל ל- 10 שנים מהאישפוז.
לסיכום, מתוך המחקר ניתן להבין כי גם מחלות אוטואמוניות חייבות להיחשב כמחלות הכרוכות בקרישיות יתר ולכן יש לעקוב אחר חולים אלה ולטפל בהם גם באמצעות נוגדי קרישה.
ראו גם: