תסמונת רנו

תסמונת רנו יכולה להופיע כחלק מתסמיני מחלה אוטואימונית או כתסמין בודד. תסמונת זו ידועה כבר משנת 1862, אולם הגורמים לה עדיין נחקרים. חלק מתסמיני התופעה קשורים לשינויים בכלי הדם וכיווצם של כלי הדם הקטנים כך שיתבטא בהחלפת צבע באצבעות הידיים, במיוחד עקב חשיפה לקור לצבעי לבן כחול ואדום.

שינויים בכלי הדם יכולים לבוא לידי ביטוי גם בכפות הרגליים. שינויים אלה, לרוב, ילוו בכאבים חדים והרגשת נימול עד חימום המקום. התלונות השכיחות יהיו חולשה בכפות הידיים עד כדי חוסר יכולת להחזיק דברים ופצעי קור עמוקים אשר תהליך הריפוי שלהם איטי מהרגיל.

במקרים של קור עז, עלולה להופיע תסמונת זו באיברים נוספים לא מוגנים כמו למשל קצה האף, הלשון ותנוכי האוזניים. תסמונת זו שכיחה יותר בנשים ונראית יותר במקומות גיאוגרפיים קרים. אבחון התסמונת הוא לא חד משמעי, במיוחד כאשר היא מופיעה כתסמין בודד, מכיוון שלא נמצאו בדיקות דם אשר יראו סימנים מסוימים או שקיעת דם מואצת.

עם זאת, נוכחות של נוגדן עצמי מסוג ANA  בבדיקות הדם, יכול להצביע על התפתחות מחלה אוטואימונית. בדרך כלל, כאשר התסמונת מופיעה על רקע מחלות אוטואימוניות, היא תפרוץ אצל אנשים צעירים יחסית, סביב גיל ה- 30.

המחלות בהן נפוצה תסמונת רנו

התסמונת יכולה להופיע כתסמין בודד ללא מחלות רקע, ואז היא תיקרא מחלת רנו. במקרה זה, תהליך המחלה תהליך המחלה וההתמודדות עמה יהיו קלים ולא יצריכו טיפולים מיוחדים. כאשר תופעה זו קורית על רקע מחלות אוטואימוניות, היא נקראת תסמונת רנו. במקרים אלה התופעה תיחווה כדרמטית וקיצונית יותר, ועלולה להידרדר עד לנמק של האצבעות. לפעמים תסמונת זו מקדימה את הופעת המחלה האוטואימונית. מחלות אוטואימוניות, אשר תסמונת זו שכיחה בהן יכולים להיות זאבת (לופוס), סקלרודרמה, דלקות מפרקים כרוניות ועוד.

תסמונת רנו יכולה להופיע על רקע של שינויים מבניים של כלי הדם כמו במקרים בהם אנשים עובדים עם כלי עבודה רוטטים כמו מקדחה. או במקרים בהם כלי הדם איסכמיים ולא מקבלים את אספקת הדם הנאותה למשל במצבי קור קיצוני, מחלה טרשתית, היפותראודיזם ועוד. כמו כן, התסמונת יכולה להופיע כביטוי לתרופות מסוימות כמו כימותרפיה מסוגים שונים, בטא בלוקרס וממאירויות שונות.

טיפול בתסמונת רנו

הטיפול היעיל ביותר, ינסה לטפל בתסמין עצמו ולא בגורם שלו, קרי: מניעת קור. אנשים אשר סובלים מתסמונת רנו, חייבים לחמם את גופם בכל יציאה לאוויר קר. כמו כן, על אנשים אלה להימנע מכל אותם גורמים אשר יאיצו את כיווץ כלי הדם כמו עישון, התרגשות נפשית או תרופות מסוימות. ההמלצה לסובלים מהתסמונת היא להיזהר בחשיפה למים קרים ועבודה עם כפפות אשר ישמרו על חום הידיים.

במקרים בהם התסמונת חריפה וקיצונית, לפעמים יהיה צורך במתן תרופות מרחיבות כלי דם כמו למשל תרופות החוסמות את תעלות הסידן בגוף. תרופות יעילות נוספות אשר צריכות להיות מנוסות במצבים קיצוניים, הן תרופות הקשורות לדילול דם כמו קומדין ואספירין.

טיפול ניתוחי, יוצע רק במקרים חריגים, והוא יכלול את ניתוק המערכת הסימפטית, דבר אשר יוביל להרחבת כלי הדם. יעילות הניתוח מוטלת בספק ומספר תופעות הלוואי שלו הוא רב.

הניתוח יכול להיעשות בשיטה פתוחה וגדולה ובשיטה מיקרוכירורגית עדינה. בכל מקרה של תסמונת רנו, על האדם להיות במעקב אצל רופא ראומטולוג או מומחה, על מנת לנטר את התסמינים ולעקוב אחר התפתחות מחלה אוטואימונית אם קיימת. כמו כן, במקרים של לקיחת תרופות, המעקב צריך להיות צמוד יותר ולכלול מדדים ושינויים המטולוגיים.